כשאני נוסעת ליוון אני אוכלת סלט כזה בכל ארוחה — בוקר, צהריים וערב — ולא נמאס לי. מי שמכיר את הסלט היווני בגרסת בית-הקפה הישראלית, עם החסה העייפה, ערימה של גבינה מלוחה מגוררת בלתי מזוהה והרוטב המתועש, ודאי לא מבין ממה אני מתלהבת. אז ככה: לסלט יווני אמיתי יש חוקים. הירקות טריים, עסיסיים, קראנציים (ובלי חסה!), חתוכים גס ומונחים בשכבות; הזיתים יווניים אמיתיים, רצוי מזן קלמטה; והגבינה — רק פטה משובחת, פרוסה עבה ומונחת בראש הסלט. מתבלים במעט פטרוזיליה, אורגנו מיובש, שמן זית וחומץ בן יין אדום. התרומה הצנועה שלי היא כבישה קלה של הבצל הסגול, שלאחריה הוא מתקתק והרבה יותר נעים על הלשון. נוזלי הכבישה משמשים גם כרוטב לסלט.